הלשון בחוויית היהדות לפני שנדון בהתנסות הלשונית כפי שהיא מוצגת בסיפורי המקרא , ראוי לבחון את מקומה החשוב של הלשון בכלל , והשפה העברית בפרט , בחוויית המסורת היהודית , משום שנראה שהיא מתאפיינת בזיקה הדוקה ובתשומת לב דקה בענייני השפה והלשון . אחת החוויות הדתיות המשמעותיות ביותר היא בלא עוררין חוויית התפילה , המכונה במקורותינו "עבודת הלב , " והיא מוצאת את ביטויה בדיבור . במרוצת הדורות התגבשה התפילה בנוסח קבוע שרובו המכריע כתוב עברית , והשתמרה בשפה זו אף לאחר יציאת העם היהודי לגלות ברחבי העולם . חיי היומיום של היהודי קצובים על ידי ברכות רבות , למן ברכות השחר ועד ברכות הנהנין , ברכת המזון , ברכה אחרונה וקידוש בשבתות ובמועדים . הברכות מלוות את כל מעגל חייו של האדם מלידתו ועד מותו , למן ברכות המילה והנישואין ועד ברכת דיין האמת בעת מותו של אחד משבעה קרובים של האדם . ההלכה מחמירה ביחסה להתחייבות בנדר או בשבועה , ובכך היא מקצה לדיבור תפקיד מהותי בחיים המוסריים של הפרט ושל החברה . כמו כן , היא מקפידה על האיסור לשאת את שם האל לשווא . דומה שהמסר המקראי , הכתוב בעברית , הוא חלק בלתי נפרד של השפה המבט...
אל הספר