א . מבוא בפרק הקודם ראינו בריי"צ את נושא בשורת החידוש במושג ההילולה ובמוסד ההילולה לעומת קודמיו ; והנה , חדשנותו מחווירה לעומת תהליך ההעצמה שחולל רמ " מ במושג ההילולה . רמ"מ מייחס חשיבות רבה להילולה ומשתמש בה להנהרת תפיסת עולמו הדיאלקטית , על משמעויותיה התיאוסופיות והפרגמטיות . ההילולה היא הזירה המובהקת לביטוי העיקרון התיאוסופי "צדיקא דאתפטר אשתכח בהאי עלמא יתיר מבחיוהי , " בו בזמן שהיא מגלמת את שיא החיבור שבין נשמת הצדיק לבין החסיד , חיבור המותנה במעשה . החשיבות שרמ"מ מייחס לתופעת ההילולה ניכרת מבחינת הצורה והתוכן , הכמות והמהות כאחד . הוא עוסק בנושא באופן אינטנסיבי ביותר ומשנתו האינטגרטיבית כולה משוקעת בכל דיון בנושא זה . אמנם כבר ריי"צ עמד על אופייה המעשי של הילולת רש " ב ועל תפקידו של החסיד ביום זה , אך רמ"מ הוא שנתן לתופעה זו מעמד אונטולוגי חשוב ביותר . כך , דן רמ " מ בהילולה בחסידות ומחוצה לה : לצד טקסטים פרי עטו , העוסקים בהילולותיהם של רשב"י , נשיאי חב"ד בכלל וריי"צ בפרט , נמצא גם טקסטים המנתחים את הילולותיהם של מנהיגי ישראל שהחסידות איננה בית גידולם . כך למשל , עצם קיומה של הי...
אל הספר