א . הריטואל הדתי כהצגה כרקע להסבר הדברים אפשר להיעזר במודל שהעלה יוהאן הויזינגה לגבי הקשרים בין משחק , הצגה ופולחן . הויזינגה רואה בריטואל הדתי סוג של מעשה משחק : כמו במשחק נקבעים גם חוקי הטקסים הדתיים ומשמעותם על פי כללים ידועים מראש , והם המקנים לטקס את משמעותו ואת טעמו . כמו במשחק , ערכם של הריטואל והטקס הדתי אינו נובע מכך שהוא ממלא פונקציה כלכלית או צורך פיזי זה או אחר של האדם , ובמובן זה המשחק והמעשה הדתי הם מעשים מיותרים . ערכם וייחודם נובעים דווקא מתוך כך . 54 סיפורי מעשיות , עמ' סג . . 55 "רמזי מעשיות , " סיפורי מעשיות , עמ' ז . . 56 הויזינגה , האדם המשחק , עמ' . 60-48 שהם נעשים "לשמה" ולא לשם תועלת אחרת . ברגע שתועלת אחרת היא המסבירה את העשייה , הרי שאין כאן מעשה דתי ואין כאן משחק . המשחקים , כמו הטקסים והריטואלים הדתיים , יוצרים מערכת סגורה , הגדורה מבחינת המקום , הזמן והדמויות השותפות לריטואל או למשחק . כך נוצר מרחב עצמאי , המנותק מחיי המעשה הרגילים ומקיים מובלעת של חגיגה בתוך החולין . גם כובד הראש הדתי אינו נעדר מהמשחק . הן הילד והן המשחק המבוגר מתייחסים ברצינות למשחקם . בא...
אל הספר