א. מבוא

א . מבוא אחד ההסברים שרווחו בחברה היהודית במאות הי"ז והי"ח לסוגי שיגעון מסוימים היה ההסבר הדמוני . השיגעון הובן כתוצאה מכניסת רוח , שד או נשמת מת בגופו של אדם . תופעות המכונות היום היסטריה , פיצול אישיות , אפילפסיה , מצבי איחוז ( possession ) שונים וכן מעבר בוטה על נורמות חברתיות ודתיות - כולן הוסברו היטב על ידי הפרשנות הרמונית של כניסת רוח באדם . הבנה זו של תופעת השיגעון היא מרכיב אחד מתוך תמונת מציאות כוללת , שלדמונים נודעת בתוכה נוכחות חזקה . מחלות גוף ותופעות רבות אחרות שאינן נוגעות לגופו של אדם הוסברו על ידי פעולתם ונוכחותם של השדים . לתמונת עולם זו היתה השלכה ישירה על אורחם ורבעם של בני האדם . האמונה בדמונים וההיעזרות בכלים מאגיים להתמודד עמהם לא היו נחלת ההמון בלבד , ולא ניתן לאפיין אמונות אלו באמונות עממיות ששררו רק בקרב השכבות הנמוכות של החברה . זו היתה תמונת מציאות , שהיו שותפים לה חלקים נרחבים הן בשכבות עממיות הן כעילית החברתית והדתית . גם הדי ההתנגדות לפעילות מאגית והקולות נגר בעלי השם לא נבעו בהכרח מאי אמונה בקיום הדמונים , ואף לא מכפירה ביכולתה העקרונית של המאגיה לעזור . ...  אל הספר