ממוחשבים , הוערכו באופן כמותי עצמת הכוח הגורמת למי התהום לנוע , קצב הזרימה , ותרומת המלח בכל מסלול אפשרי . פרטים על ממצאי המודלים במסגרת . 3 ג . מסקנת המחקרים היא שבניגוד למה שהיה מקובל במשך ארבעים שנה , כוח הכבידה הוא הכוח הדומיננטי ( איור 9 ו . 3 . ב ) והוא האחראי ליותר מ 95 0 / 0 מהדליפות המלוחות אל האגם . ממצאי המחקר שללו באופן חד משמעי את הטענה שלפיה ירידת מפלס האגם מתחת לקו האדום או שאיבת מי תהום בגליל המזרחי יובילו לפריצת תמלחות מהקרקעית 0131 ., 19971 )) מ _3 ם . ( _0 \ ' _11121 להפך , הומלץ לשאוב מי תהום בגליל המזרחי ובכך להקטין את שטיפת התמלחות לאגם . אכן נציבות המים קיבלה את ההמלצות ושינתה את המדיניות . בשלב ראשון , החלו בפיתוח שדה קידוחים חדש ( שדה עמוד ) מצפון מערב לאגם . פיתוח שדות השאיבה יגדל בשנים הקרובות . שינוי המדיניות יביא למשק המים גם רווחים עקיפים . ראשית , מי התהום שיישאבו בגליל המזרחי ( על חשבון הניקוז התת קרקעי אל הכינרת ) גבוהים בכ 200 מ ' בהשוואה לאגם , ובכך תיחסך אנרגיית שאיבה רבה . שנית , האוגר הפעיל של האגם יגדל וניתן יהיה למנוע ביעילות אובדן מי שיטפונות ...
אל הספר