ז. ממחויבות ראשונית למשנית

ז . ממחויבות ראשונית למשנית בפרק ה תיארנו כיצד מנסים מורים המתנסים באי נחת לצמצמה או להכחידה באמצעות אסטרטגיות פיקוח שונות על הגדרות המצב של התלמידים ועל התנהגותם . האם ניתן לפעול בכיוון המצמצם או מונע מראש את ההתנסות באי נחת ? או האם אי הנחת טבועה בהוראה ומתלווה אליה כחוויה מתמשכת ? שאלות אלה לא הופנו למרואיינים , אף כי עשרים ואחד מבין הארבעים ושישה , כמעט מחצית , העלו אותן ביוזמתם במהלך הראיונות , כל אחד בדרכו שלו , כמי שמתאר בעיה תוך שהוא תוהה בתוך כך על הכרחיותה ועל דרכי פתרונה . מורה אחת מהם חושבת : מרואיינת :,, בראשית דרכו נצרב כל מורה במכוות אי הנחת ... לעניין הזה אנחנו שבט מוזר ... לא זקני השבט , הקולגים , מעבירים אותך את הטקסים המכאיבים של הביגור ... זה בני השבט האחר ... התלמידים ... אבל צריך לעבור את זה . בלי זה אתה לא נעשה מורה של ממש . עם זאת העלו העשרים ואחד סברות , שלפיהן עשויות היערכויות בשלושה תחומים להגביל או למנוע כליל - מראש , אך בעיקר במהלך הקריירה של המורה - את רוב ההתנסויות באי נחת בהוראה בכיתה . תחומים אלה הם : ראשית , שינויים בניהול בית הספר וארגונו ; שנית ,  אל הספר
רמות