פרק שישי : הזיקה בין צדק לחירות בחוקת תורת משה אחת הסוגיות המרכזיות במחשבה החברתית המודרנית היא שאלת הזיקה בין צדק חברתי לחירות אינדיבידואלית : האם ניתן לקיים אותם יחד או שמא יש ביניהם סתירה הכרחית ? שאלה זו חוזרת ועולה כיום עם חקיקת חוק "כבוד האדם וחירותו , " ועל כן ראוי להשלים את הדיון בפרק הקודם בדיון בסוגייה זו על פי חוקת התורה . חירות במשמעה הראשון והפשוט ביותר היא העדר כפייה חיצונית . חירות היא המצב שבו באה לידי ביטוי , ללא עכבות מבפנים וללא מכשולים מבחוץ , היכולת המודעת שיש לאדם מטבעו לפעול על פי רצון ובחירה . אדם מוצא בעצמו חלופות שונות של יצר , חשיבה ורגש ; הוא מוצא בסביבתו אפשרויות שונות של התנהגות , עשייה ויצירה : אם בו עצמו תלויה ההחלטה האחרונה מה יבחר לממש בכל עת , הריהו בן חורין . החירות האנושית כמובן מוגבלת . כישוריו ונתוניו הטבעיים של האדם מוגבלים . גם המשאבים והזימונים שסביבתו מעמידה לרשותו מוגבלים . אבל סגולה מיוחדת לאדם שהוא יכול לבחור בין השלמה עם מצבו ועם אופקי יכולתו ואפשרויותיו , לבין הרחבה מתמדת של שניהם . האדם הוא יצור המסוגל לעצב את עצמו על פי בחירה , לפתח יות...
אל הספר