השונים אשר היו בשליטתו של בר כוכבא , דווקא מקורות אלו , כפי שציינו לעיל , מאירים את סוגיית הנהגת המרד מנקודת מבט שונה , ויתרונם העיקרי הוא שאין ' להאשימם' בכתיבה מגמתית מכל סוג שהוא . האיגרות מלמדות על מערכת יחסיו של מפקד המרד עם פקודיו . ייתכן שהן מצביעות על חיכוכים בינו ובין המפקדים המקומיים , בעיקר בשאלת נאמנותם ודרך פעולתם . באיגרות שכתב בר כוכבא למפקדיה הצבאיים של עין גדי , יהונתן ומסבלה , הוא נאלץ להשתמש בלשון קשה כלפיהם ולהשמיע איומים חריפים , מאחר שלא גילו נאמנות כלפיו . הוא מאשימם שהעניקו מחסה לאנשי תקוע , אשר השתמטו מצו הגיוס שלו ונמלטו לעין גדי , וקיבלו בה מקלט . 26 באיגרת אחרת דורש בר כוכבא מן השניים שיסגירו לידיו את אלעזר בר חיטה , בעל קרקעות אמיד מעין גדי , אשר נמנע מלשתף פעולה עם מנהיג המרד , ואת ישוע בר תדמריה , שידין זיהה אותו כמפקד צבא שסרח . אם האיגרות אכן משקפות את המצב בתחומי שליטתם של מפקדים אלו לקראת סופו של המרד , 29 הרי העדות הבולטת היא איגרתו הקשה של בר כוכבא ליהונתן ולמסבלה . השניים טיפלו בענייניהם הפרטיים והעדיפום על פני ענייני המרד , ועל כן הוא מאשימם ו בטי...
אל הספר