מיפוי ב 1940 התקין זלמן ליף , בתמיכתה של הכשרת היישוב , מפת ארץ ישראל שהתבססה על מחקר שהוא ערך בקרקעות הנגב שנה קודם לכן . אך במפה חסרו נתונים קרקעיים וציונים טופוגרפיים . בדצמבר אותה שנה הכינו ליף וויץ עוד מפה מפורטת של כל ארץ ישראל , עליה סומנו בצבעים אפשרויות הפיתוח הקרקעי של מרבית כפרי הערבים בארץ . המפה הוכנה כאמצעי עזר להתגוננות של הסוכנות היהודית נגד ההגבלות על רכישת קרקע נוספת באיזור . היא הכילה הצעות לפיתוח חקלאי , והראתה את השטחים הקרקעיים הרבים שיתפנו בעקבות הפיתוח ויועמדו לרשות ההתיישבות היהודית . הנתונים שנאספו הראו , שבנפת באר שבע יש כ 4 מיליון דונם בלתי מעובדים , ובנפת עזה כ 3 / 4 מיליון דונם בלתי מעובדים . נתונים אלה היו שונים מאוד מהערכת הממשל ( מפה . ( 10 ההכנות להעלאת המצפים עוררו את הצורך במיפוי מדויק יותר של קרקעות הנגב , מבחינת בעלות , סוג וטיב , מצב משפטי , מיקום גיאוגרפי וגבולות . הוועדות שדנו בהתיישבות בנגב דרשו תחשיבים לגבי כושר הייצור החקלאי של הקרקעות המדבריות , ומומחי החקלאות הצטרכו לבדוק בצורה מעמיקה את ההרכב הכימי של הקרקע , ואת השיטות הטובות ביותר לאג...
אל הספר