מדיניות וסדרי עדיפויות ברכישות קרקע תפרוסת הקרקעות בנגב היתה מרוכזת עד 1930 בשני גושים בלבד : האחד בגוש רוחמה ( בנגב הצפוני , ( שם רכש רופין ב 1911 כ 6 , 000 דונם , והגוש השני בקירבת העיר באר שבע , שם קנתה חברת הכשרת היישוב ב 1926 כ 450 דונם ללא רישום בטאבו . ב 1929 נרכשו עוד 904 דונם באדמת א סיר ממזרח לבאר שבע . עם פרסום מסקנות החוקר הופ סימפסון ב 1930 נרכשו עוד 116 דונם בשני הגושים , ושטח קרקעות הנגב שהיה בידי היהודים בסוף 1930 הגיע ל 7 , 120 דונם . ועדת מומחים מטעם הקרן הקיימת יצאה ב 1930 לסיור באדמות עזה ובאר שבע , כדי לסקור את טיב הקרקע בדרום ובנגב , ולאתר קרקעות הנמצאות בבעלות המדינה , שאפשר לחוכרן לצורך התיישבות חקלאית . הסקר היה אמור להימשך זמן רב , ועד אז סירבה הקרן הקיימת להיכנס לעיסקות קרקע בנגב . היו אישי ציבור שהאשימו את הנהלת הקרן הקיימת בהזנחת הנגב , ואף בכך , שגרמה בעבר לנטישתן של רוחמה ובאר טוביה . הם טענו , כי גם בלא לחכות לממצאי הסקרים אפשר ליישב בנגב אלפי משפחות על קרקעות בבעלות המדינה , ועל קרקעות שיירכשו מהבדואים . בחברת הכשרת היישוב השלימו עם העובדה , שהק...
אל הספר