חנינא פורת היבטים גיאוגרפיים־יישוביים בעת הקמת מושבי העולים בנגב, 1952-1948

חנינא פורת היבטים גיארגרפיים יישרביים בעת הקמת מושבי הערלים בנגב , 1952-1948 מבוא מאז הכרזת המדינה ועד סוף שנת 1951 הגיעו ארצה כ 200 , 000 עולים בממוצע לשנה ; בפני מנהיגי המדינה עמד אתגר חדש - אספקת מזון , דיור ותעסוקה ל 700 , 000 עולים חדשים . רוב העולים בשנים 1949-1948 נקלטו ביישובים הוותיקים , וכ 120 , 000 מהם שוכנו בערים הערביות הנטושות . בסוף שנת 1949 הצטופפו עוד כ 100 , 000 עולים במחנות זמניים , בתנאי חיים קשים ללא נשוא . משך השהייה במחנות לא הוגדר , והמתח החברתי בין העולים החדשים לבין נציגי המוסדות המיישבים גאה . מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית , שהיתה אחראית על המתרחש במחנות הזמניים , ניסתה לאלתר פתרונות בשטח . הבולט בהם היה הקמת שכונות של צריפים ואוהלים בסמוך לערים ומושבות ותיקות ובשכנות לקיבוצים ומושבים מתוך הנחה , שהעולים ימצאו עבודה ביישובים הוותיקים . עם זאת , לא נזנח רעיון ההתיישבות החקלאית והמוסדות המיישבים הגבירו את קצב ההתיישבות ; בשש 1 ראה דין וחשבון הקונגרס הציוני הכ"ג , ירושלים תשל"א , עמ' 178 ואילך , מ' סיקרון , העליה לישראל , , 1953-1949 ירושלים ; 1957 הנ"ל , ...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי