נמצאות באינטראקציה הדוקה מתמדת , והשפעות הגומלין ביניהן מטביעות את חותמן על כל המערכת . כאשר אחת מהן נעדרת , או רק נחלשת , הרי נפגם התהליך החינוכי כולו . אם נשים את הדגש רובו ככולו על החוויה הרגשית - תוך הזנחת הטיפוח של החשיבה הרציונלית - נפתח במו ידינו את השער להשתלטות הדמגוגיה בחיי הפרט והחברה . אם נעמיד במרכז את החינוך הקוגניטיבי , ואילו לעולם הרגשות "אין מקום בחדר הכיתה , " הרי נסייע בהפיכת בני אדם ל"מחשבים" קרים ומנוכרים . אם נמעיט בהתייחסות להיבט הערכי של החיים , לצמיחה צעד אחר צעד של השקפת עולם המושתתת על מערכת ערכים , אזי נפנה " מגרש" זה להשפעות של הרחוב ושל אמצעי התקשורת , אשר חיש מהר ימלאו את החלל הריק שהשארנו . אם נתעלם ממימוש הערכים בחיי היומיום , אם מעשיהם והתנהגותם של פרט ושל קבוצה לא יזכו להתייחסות חינוכית ערכית , הרי ניתן יד ליצירת נתק בין דיבור למעשה , בין לדרוש ולקיים . נתק זה , החוגג היום בראש חוצות - לעתים אף אצל העומדים בראש מערכות פוליטיות , כלכליות וחברתיות - הוא אסון לפרט ולחברה גם יחד . רק בשילובם המרבי של ארבע תת המערכות יש סיכוי שהתהליך החינוכי יגע באדם הצעיר...
אל הספר