בני לאו ארץ הקודש בכתבי רבנים מארצות המזרח במאה העשרים

בני לאו ארץ הקודש בכתבי רבנים מארצות המזרח במאה העשרים יהודי המזרח בעת החדשה מוצגים כמי ששמו את ארץ ישראל במרכז התודעה 1 הרוחנית שלהם . עם זאת ידועה העובדה שמעטים מיהודי המזרח עלו לארץ ישראל 2 להשתקע בה לפני קום המדינה . בחוסנה הכלכלי של החברה היהודית בגולה , כך דלדול היציאה ממנה . משוואה זו , שפעלה מאז ומתמיד , לא פסחה על יהודי המזרח . הפער בין התודעה הדתית רוחנית , שמעמידה את ארץ ישראל כמשאת נפש של היחיד ושל האומה , לבין ההיאחזות באדמת נכר בגלל מניעים אישיים כלכליים היה נחלתם של כל יהודי הגולה , במזרח ובמערב . קשה מאוד לבודד ולסווג את האמירות שהן בגדר תפילה או הצהרת נאמנות לארץ ישראל , לבין תודעה ממשית של משמעות החיים בה . הקמת מדינת ישראל וגל העלייה שבא בעקבותיה עמעמו את הגוונים של יחס חכמי המזרח לארץ הקודש . כולם נצבעו בצבע אחיד של חובבי ציון , שהתחברו בקלות יחסית לתנועה הציונית . שלוש הדמויות המוצגות במאמר זה מייצגות הן את מרחב התקופה הן את הגיוון המחשבתי ביחס ל'ארץ הקודש' של רבני המזרח במאה העשרים . הראשון , הרב יוסף חיים , שנולד בבגדד באמצע המאה התשע עשרה ונפטר שם ב , 1909 מייצ...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי