דחף לאו בר כיבוש הגנת א' השפ'ות הורחבה גם לדחף שאינו בר כיבוש הנובע ממחלת נפש בעקבות דעתו של השופט אגתג 1 הגנת אי השפיות היא אחת ההגנות הוותיקות ביותר בתחום דיני העונשין . מזה מאות בשנים גרסו שיטות המשפט השונות שאין מקום וטעם להטיל אחריות בעונשין על נאשם , שהוכח כי ביצע מעשה פלילי בהשפעת מחלת נפש . המשפט האנגלי גרס , כי משנקבע שהנאשם בעבירה פעל בהשפעת מחלת נפש , ראוי לאשפזו במוסד בו מוחזקים חולים מסוג זה . עם זאת , לא חדלו משך מאות בשנים חילוקי הדעות באנגליה ביחס ליסודות המבחן , לפיו תקבע מערכת המשפט כי הנאשם ראוי להגנת אי השפיות . רק במחצית הראשונה של המאה ה 19 הוכרעה באנגליה שאלה זו , במשפט מקנוטן הנודע , שלאחר שכלולים ועידונים
אל הספר