רפאל שוח"ט אמונתו של אברהם אבינו בבית מדרשו של הגר"א : אמונה שכלית מול אמונה התגלותית אברהם אבינו מתואר בתנ"ך כאדם המאמין באל אחד , אל המשפט והצדק , חרף התרבות האלילית הבלתי מוסרית של עמי כנען . חז"ל העמיקו את הניגוד בין המונותאיסט לעובד האלילים בדברם על מעשה שבירת אלילי תרח אביו ( בראשית רבה לח , יג , ( ותיארו את אברהם כאדם הנאבק עם השאלות הגורליות של הקיום . וכך הפך אברהם להיות חוקר גדול המחפש את אלוהיו עד שזה נתגלה אליו . מקור רעיון זה הוא המדרש לפרשת לך לו א"ר יצחק , משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה דולקת . אמר , שמא תאמר שבירה זו בלא מנהיג ? הציץ עליו בעל הבירה , אמר לו , אני הוא בעל הבירה . כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר , תאמר שהעולם הזה ללא מנהיג ? הציץ עליו הקב"ה ואמר לו , אני הוא בעל העולם ( שם לט , א . ( בימי הביניים הפך תיאור זה להיות ארכיטיפ של אדם המבקש את דרכו באמונה . מדרש זה הובן בכמה אופנים , ופירושו שיקף את שיטת המפרש , שרצה לראות בדמותו של אברהם התגלמות שיטתו באמונה . ולכן , לפני שנוכל לדון בתפיסה של בית מדרשו של הגר"א , נצטרך לתאר בקצרה את שורשיה בשיטות שרוו...
אל הספר