הפסיפסים

הפסיפסים סוג האמנות האופייני כיותר לתקופה הביזאנטית הם הפסיפסים , הן פסיפסי הקיר הן פסיפסי הריצפה . הפסיפס , כידוע , הוא המצאה קדומה ובארץ נודעו רצפות הפסיפס , כפי שמוכיחות החפירות מתל אנפה כבר בתקופה ההלניסטית , במאה השנייה לפני הספירה . אך בשום תקופה לא היתה תפוצת הפסיפסים כה כללית , כפי שהיתה בתקופה הביזאנטית . 121 מבחינת יוקרן ויוקרתן היו רצפות הפסיפס שניות רק לריצפות השייש , או רצפות 'האופוס סקטילה' העשויות גזרי שייש ואבן צבעונית . פסיפסים נתגלו על רצפות של בניינים ציבוריים ובניינים פרטיים אפילו אם בניינים אלה לא היו מן השורה הראשונה מבחינת גודלם , תפקידם או חשיבות בעליהם . היפים בפסיפסי הריצפה נתגלו במבנים הדתיים : הן בתי כנסת ( יהודיים ושומרוניים ) הן כנסיות . נדירים למדי היו פסיפסי הקיר , שהיו מצויים , כפי הנראה , רובם ככולם בכנסיות . על קיומם אנו למדים בעיקר ממציאת קטעי פסיפס אלה במפולות המבנים , או על פי מקורות ספרותיים . דוגמא נפלאה לפסיפס קיר שנשתמר אנו מוצאים כמנזר קאתרינה שבסיני ( ראה להלן . ( עיקר דיוננו מסתמך לפיכך על המימצא של פסיפסי הריצפה . דגמי העיטור הנפוצים ביותר ...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי