א . לתולדות החקלאות בארץ מקור חשוב להכרת החקלאות כארץ בסוף תקופת בית שני הם כתבי יוסף בן מתתיהו . מתאוריו עולה תמונה של שפע ופוריות הארץ קודם לחורבן . כמיוחד הוא מעלה על נס את פוריות הגליל ; 'וכל הארץ נזרעת בידי יושביה , ואין בה אף חבל שומם אחד . ובגלל ברכת האדמה הטובה , ערי הגליל הרבות והמון הכפרים מלאים אדם , וגם מספר יושבי הקטן בכפרים הוא חמישה עשר אלף . ' ברור שהמספר האחרון הוא מוגזם , במיוחד מכיון שבמקום אחר הוא כותב שבגליל היו 204 כפרים ' . הוא ממשיך לתאר את השומרון ויהודה כאזורים פוריים ביותר ומיושבים בצפיפות . לעומת זאת , הוא מציין כי עכר הירדן הוא 'אדמת רכסים שוממה וקשה לגידול עצי פרי טובים , ' אף שגם בו מצויים , לפי דבריו , עמקים פוריים ובקעות מושקות במי מעיינות איתן . דברי שבח רבים הוא מעתיר על בקעת גינוסר שאקלימה , שפע מימיה ואדמתה הטובה חברו יחד ומאפשרים לגדל בה את מירב הגידולים . יותר מכל הוא נלהב מבקעת יריחו , שבה גדלים 'פרדסים נחמדים וצפופים , ובהם עולים תמרים רבים , שונים כטעמם ובשמותיהם ... ושם נמצא עץ האפרסמון , 2 מלחי ג ג , ב [ 43 ] ( בתרגום יי ני שמחוני , תל אביב _...
אל הספר