שהואר שופע תמיד ונמשך ממקבל שפע זה אל מקבל אחר , עד שהוא מגיע אל אדם שהשפע אינו יכול לעבור ממנו , אלא רק מביא אותו לשלמות , כפי שהמשלנו באחד מפרקי ספר זהי . טבעו זה מחייב למי שהגיע לו שיעור נוסף זה של שפע , שיקרא את בני - האדםן2 ( אל האמת ) בהכרח , בין אם יקבלו ממנו ובין אם לא יקבלו ממנו , אפילו ייפגע בגופואן . עד כדי שמצאנו נביאים שקראו את בני - האדם ( אל האמת ) עד אשר נהרגו . השפע האלוהי הזה מניע אותם ולא נותן להם לשקוט ולא לנוח בשום אופן , אף אם פוגעות בהם פורענויותי . לכן מוצא אתה שירמיה , עליו השלום , אמר מפורשות , שבגלל ההשפלה שפגעה בו מאותם עבריינים וכופרים שהיו בזמנו , ביקש להסתיר את נבואתו ולא לקרוא אותם אל האמת , אשר דחו אותה , ולא יכול . הוא אמר : כי היד דבר ה' לי לחרפה ולקלס כל היום . ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו , והיה בלבי כאש לערת עצר בעצמתי , ונלאיתי כלכל ולא אוכל ( ירמיה כ', 8 - 9 ) 120 וזאת היא משמעות דברי הנביא האחר : ה' אלהים דיבר מי לא ינבא ( עמוס ג', 5 ) . דע זאת אפוא ! פרק ל"ח דע שבכל אדם יש בהכרח כוח עוזי . לולא זאת לא היה נע במחשבתו לדחות את מה שמזיק לו ....
אל הספר