פרק א ' צלם ודמותי . האנשים סברו שצלם בלשון העברית מורה על תבנית דבר והמתאר שלו . זה הביא להגשמה2 גמורה בשל דבריו : נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ( בראשית א', 26 ) .3 הם סברו שהאל הוא בצורת אדם , דהיינו , תבניתו ומתארו , ומכאן נבע בהכרח שיגיעו להגשמה מוחלטת ויאמינו בה . הם סברו שאם יעזבו אמונה זאת , יכחישו את הכתוב ואפילו יאפיסו4 את האל אם אינו גוף בעל פנים ויד כמותם בתבנית ובמתאר , אלא שהוא גדול יותר וזוהר יותר , לטענתם , ועוד , שהחומר שלו אינו דם ובשר . זהו , לפי מה שסברו קצה הגבול של הרחקת האל ( מכל מה שלא ראוי לייחס לו ) . אולם מה שראוי שייאמר כדי לשלול את הגשמות ולקבוע את האחדות האמיתית אשר אין לה אמיתות אלא בהרחקת הגשמות5 - את ההוכחה המופתית לכל זה עתיד אתה לדעת מתוך הספר הזה . כאן בפרק זה עלי רק להבהיר את המשמעות של צלם ודמות . אומר אפוא , כי השם המיוחד לצורה המפורסמת אצל ההמון , אשר היא תבנית הדבר ומתארו , הוא מאר . הוא אומר : יפה מאר ויפה מראה ( בראשית ל"ט 6, ) : מה תארו ( שמואל א', כ"ח 14, ) ; כתאר בני המלך ( שופטים ח', 18 ) . כן נאמר על הצורה המלאכותית : יתארהו בשרד ... ובמחוגה ית...
אל הספר