פליאומגנטיזם

חרוט אפר , הבנוי בעיקר סקוריה , ומעליהם נרבד והלך גם טוף דקיק . בשלב זה היה הר הגעש גבוה יותר משהוא כיום ב - 300 מ'לפחות ( תרשים ,8 ב , ג ) . אחרי כן עלו ופרצו דרך דופנות ההר כמה קילוחי לבה לכיוונים שונים . נראה שלבה זו סתמה גם את הצינור הגעשי ( תרשים ,8 ד ) . הלחץ האדיר , שהלך והצטבר מתחת ל"פקק", הצליח לבסוף לפוצץ ולהעיף את כל ראש ההר . ה"פצע"התמלא אחר כך בלבה טרייה , שנאגמה על קרקעיתו כיוון שלא הצליחה לפרוץ לה דרך החוצה . עד היום אין לבקעה ניקוז חיצוני , ולפיכך אין היא יכולה להיות תוצר של בליה ( תרשים ,8 ה ) . לאחר התקשות אגם הלבה נערמו עליו , ברבות הימים , שברי סלעים שהידרדרו מן הדפנות , סחף וקרקע , וכך נוצרה בקעת אביטל , המשתרעת כיום בלבו של ההר ( תרשים ,8 ו ) . האפשרות האחרונה אינה קשורה דווקא בפקק של בזלת , אלא באיזון הקיים בטבע ; הלחץ הגעשי מעביר חומר ממעמקי האדמה ועורם אותו על פני האדמה . מתקבל מצב של"חוסר חומר"כביכול בעומק , ו"עודף חומר"מעליו , שקרום דק של סלעים חוצץ ביניהם . כל זמן שהלחץ הגעשי קיים - הוא תומך בקרום זה ומקיים את האיזון . אך בהיפסקו עלול קרום הסלעים לקרוס תחתיו...  אל הספר