המורשת הפוליטית שעברה מהיישוב למדינה לסיכום , מאז תחילת שנות העשרים הצטיין המערך הפוליטי הפנימי של היישוב היהודי ביציבות יחסית גדולה . בכל אחת ממערכות הבחירות שהתקיימו תפסו מפלגות הפועלים את המקום הראשון , ורק פיצולן הוא שמנע מהן ליהפך לכוח המוביל כבר בשלב מוקדם . לאחר הקמת מפא"י בלט הדבר ביתר שאת . לעומת תהליך האיחוד והריכוזיות באגף השמאלי , לא הצטיינו אגפי המרכז והימין בלכידות יתר , ורוב הזמן היו בתוכם סכסוכים קשים ופיצולים , זאת , אם לא מביאים בחשבון את הרוויזיוניסטים , אלא שהם היו רוב התקופה בה עוסק פרק זה מחוץ למערכת הפוליטית היישובית . את המורשת הפוליטית הזאת , לטוב ולמוטב , הביא עמו היישוב היהודי כנדוניה למרינה החדשה שקמה ב . 1948 הייתה זו אליה וקוץ בה : מצד אחד מערכת מרשימה של מוסדות והסדרים שאפשרו להקים את מוסדותיה הדמוקרטיים של ישראל ללא זעזועים ; מצד שני , הסדרים שנבנו רבדים רבדים וכללו התחייבויות ונהגים שבראייה לאחור מותר לקבוע כי היו טובים לזמנם , והמשכם במדינה לעתים יותר הזיק מאשר הועיל .
אל הספר