ב . איפוק ורוחניות ליל הסדר מתחיל עם מעשים פשוטים ולא דרמתיים . הכרפס הוא מנה ראשונה קטנה המגרה את התיאבון , אך לא מספקת אותו . הדבר דורש איפוק . האיפוק אינו בראש ובראשונה דרישה מוסרית אלא פעולה פנימית שיוצרת מרחב לחוויה הנפשית . סיפוק מידי של הרעב מרגיע אותנו מהר , אך עוקף את האפשרות של הצמיחה הרוחנית הטמונה בחוויית האיפוק . אחת הסגולות הכמעט טריוויאליות של הנוהג לברך לפני האוכל היא השהיה קצרה לפני הכנסת האוכל לפה , השהיה המאפשרת מודעות לדבר שמתכוונים לעשותו . כשאוכלים פרי יוצרים קשר חושני ואינטימי עם הטבע , טועמים אותו , בולעים אותו , מתמזגים אתו . האכילה המדיטטיבית של הפרי קשורה למודעות לאלוהיות של העולם . הנשמה מתחברת לגוף , והאדם מתנסה בחוויה מעבר להזנת הגוף , ולהנאה החושית הרגעית . נוסח הברכות ספציפי מאוד - "בורא פרי העץ " , " בורא פרי האדמה , " כי שילוב הטעימה החושית המסוימת וההנאה המתלווה אליה , עם המודעות שאוכל הוא בעצם "חלק מאלהים , " עושה את האכילה להתנסות רוחנית " . מזון מהיר , Fast Food , " מזין אולי את הגוף , אך לא את הרוח . אכילה מהירה עוקפת את החוויה הרוחנית שמצריכה זמן...
אל הספר