' . 1 חכם 'ו'חכמה' במקרא ; הרטוריקה במושג 'חכם' בלשון המקרא ניתן לדייק על ידי עימותו עם המושג 'חכם' בלשון חז " ל . על a האחרון מעיד כבר הקיצור חז " ל - חכמינו זכרונם לברכה . בתקופת בית שני ה י חכמים ' הם מורי הפרושים ומנהיגיהם , ואחר כך - התנאים . כך למשל במשנה אבות א , ' יא : "אבטליון אומר : חכמים , הזהרו בדבריכם , שמא תחובו חובת גלות , ותגלו למקום מים רעים , וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו , ונמצא שם שמים מתחלל . " וכן מה שמובא לפני כן בשם יוסי בן יועזר איש צרידה ( אבות א , ' ד : ( "יהי ביתך בית ועד לחכמים , והווי מתאבק בעפר רגליהם , והווי שותה בצמא את דבריהם . " אין ספק אפוא , ש י חכם' הוא האיש המלומד בתורה , ראש של בית המדרש שיש לו תלמידים ( בדברי אבטליון , ( והחכמים הם חבורה של מלומדים המתכנסים לדון בהלכות ( בדברי יוסי בן יועזר . ( בהוראה אחרונה זו מוצאים לא פעם במשנה את הנוסחה " וחכמים אומרים , " כנגד דעת יחיד , אך גם בפיתוחה של דעת יחיד . כך באבות א , ' ה מוציאים מסקנה מדברי יוסי בן יוחנן איש ירושלים : "מכאן אמרו חכמים : כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האישה , גורם רעה לעצמו ובוטל מ...
אל הספר