הרומנים התיעודיים של אביגדור המאירי א . אישיות סוערת ויצירה שופעת בין הדמויות שהופיעו על בימת הספרות העברית בעשור הראשון ובעשור השני של המאה העשרים בלט אביגדור המאירי ( פייארשטיין ) בחריגותו כמעט מכל בחינה אפשרית . העובדה שנולד וגדל בהונגריה , הרחק ממרכזיה המובהקים של הספרות העברית באותה העת , היא עצמה קבעה לו מייד עם הופעתו מעין ייחוד אקזוטי . בתקופה שווארשה ואודסה היו תחנות הכרחיות בביוגרפיה של פרחי הספרות , טבעי היה שיתעוררו עניין וסקרנות מיוחדים למשמע הקול הזר והרם שבקע מירכתיה של ממלכת הבסבורג . ואמנם , שיריו הראשונים של המאירי , שהחלו מתפרסמים בשנת 1909 בכתבי עת כ'המצפה' בקרקוב ו'השילוח' באודסה משכו אליהם מייד את תשומת לבם של כמה מראשי המדברים בספרות העברית באותן השנים , ובראשם חיים נחמן ביאליק . קובץ שיריו הראשון , רב הכמות , שראה אור בבודפשט בשנת ' , 1912 זכה אף הוא לתגובה ביקורתית ערה , שמעורבים בה השבח וההסתייגות , אבל מעל להם בולטת נימת ההשתאות מעצם הופעתו , כדברי י"ח בתר : 'פאירשטיין ... שם חדש ... וכבר ספר של 2 ק"מ עמודים ... ועוד קובץ ראשון ... ומבודאפשט ' ! אכן , ייחודו ...
אל הספר