האם יש עדיין משמעות מעשית למושג "אור לגויים ? " בתחילת המאה העשרים פנה הפילוסוף היהודי הגרמני מרטין בובר אל חברו הפילוסוף היהודי הרמן כהן , והציע לו להצטרף לתנועה הציונית . הרמן כהן דחה את הבקשה הזו מכל וכל : האם באמת היהודים מבקשים להיות סתם מאושרים כמו כולם ? שאל בסרקאזם מר . האם בשביל להקים עוד אלבניה קטנה ולאומנית במזרח התיכון סבלנו את הסבל הגדול של ההיסטוריה היהודית ? האם נמיר את השליחות הגדולה שנטל על עצמו העם היהודי להיות אור מוסרי ורוחני לגויים , בשעשועי דגלים ומצעדים ? ענה לו בובר : לא , חלילה , גם במדינה החדשה לא נוותר על השליחות הדתית והרוחנית שלנו כלפי העולם , אלא שמעתה ואילך נממש אותה כקולקטיב החי חופשי במדינתו . הרמן כהן לא השתכנע וסירב להצטרף לתנועה החדשה . כעשרים שנים לאחר מכן , כאשר הפליטים היהודים הגרמנים נדדו מחוף אל חוף למצוא מקלט וקראו ביאושם : לו היתה לנו אלבניה קטנה שתיתן לנו מקלט ודרכון ; והסבל ההיסטורי היהודי הגדול שנראה רוחני ורומנטי בעיני הרמן כהן הפך להיות סבל גיהנומי חסר פשר בתופת האיומה ביותר שנוצרה אי פעם בהיסטוריה האנושית , כבר היה ברור לכולם כמה תמימים ...
אל הספר