דפנה שרפמן רחוק מן העין , רחוק מן הלב : ישראל וזכויות האדם הדאגה לזכויות האדם ולאיכות הדמוקרטיה לא עמדה מעולם בראש סדר היום של הפוליטיקה הישראלית . מאז תקופת היישוב בטרם מדינה ולאורך כל השנים נטה השלטון להמעיט בחשיבות המעשית והחוקית של זכויות האדם , והעדיף על פניהן שיקולים ביטחוניים , אמתיים יותר או פחות , ובעיקר שיקולים קואליציוניים הקשורים ללחציהן של המפלגות הדתיות חרדיות . בד בבד פיתחה ישראל את מדיניותה הבינלאומית , שבה הצטרכה להתמודד עם אתגרים ושאלות הקשורות ישירות לנושאי זכויות האדם . בתחילה היה רצון לקשור יחסים טובים עם מדינות מתפתחות , אך במהרה השתנתה מדיניותה הבינלאומית של ישראל והחלה לטוות מערכת גלויה ונסתרת של קשרים הדוקים למדי עם משטרים דיקטטוריים ברחבי העולם . כך נוצרה גישה ערכית אחידה ומשלימה במדיניות החוץ . מקומן השולי של זכויות האדם והמודעות הנמוכה לחשיבותן בישראל פנימה , הקלו על התוויית מדיניות צינית ברחבי העולם , כולל הגבלה משמעותית של המידע ושל מעורבות דעת הקהל בישראל בכל הנעשה בשמה בעולם . הגבלה זו נובעת מראייה טכנית ביורוקרטית של משמעות הדמוקרטיה והמחויבות שהיא יוצר...
אל הספר