פרק ה' תיאור הפועל בעברית אחר המבנים התרוביריים הרווחים ביותר בעברית , ובעברית מקראית יותר מבלשוננו , הוא זה המשתקף במשפטים : הוא היטיב לנגן הוא התחיל לנגן הוא עומד לנגן הוא יודע לגגן במשפטים אלו בא צירוף נשואי הבנוי מפועל : היטיב , התחיל , עומד ו יודע ומצורת מקור של פועל אחר : לנגן — במעמד הפעלים הללו יבואו פעלים רבים אחרים . המיוחד במבנה זה הוא שהמלה המסמנת את עיקר הפעולה אינה הפועל הראשי שבמשפט , זה המותאם לנושא : הוא היטיב לנגן , הם היטיבו לנגן , אלא צורת המקור , הנראית משועבדת לפועל שלפניה . כך עיקרם של הדברים שנאמרו במשפטים שהודגמו אינו , שמישהו היטיב , שמישהו התחיל , או שמישהו עומד , אלא שמישהו ניגן . בחינה מקרוב של מבנה תחבירי זה מאירה צדדים מרכזיים בלשון המקרא , ומראה שוני בין העברית שלנו לבין העברית המקראית : המלה היטיב , במשפט : הוא היטיב לנגן , הנראית בפועל הראשי , מתארת את הפועל הבא בצורת מקור : מלה זאת מוסיפה הרחבה ארוורביאלית למשפט נתון : הוא ניגן . אפשר לתאר את המשפט תיאור סמנטי כזה : על המבנה הסמנטי הממומש במשפט הוא ניגן פועלת הרחבה תיאורית , כגון.- היטב . הרחבה זאת הי...
אל הספר