. 6 דמותו של היישוב היהודי כיבוש ארץ ישראל על ידי העות'מאנים בשלהי שנת 1516 העניק יתר תנופה לעלייה היהודית לארץ , שהחלה כאמור במאה הארבע עשרה בעקבות מגיפת "המוות השחור" באשכנז , ( 1349-1348 ) גזירות קנ"א ( 1391 ) בספרד , ובמאה שאחרי כן — אחרי גירוש ספרד ( 1492 ) וההמרה מאונס בפורטוגאל . ( 1497 ) מבחינה זו לא היתה 1516 שנת מפנה וראשית בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל . ואילו מסע נפוליאון לארץ ישראל , ( 1799 ) על אף ההתעוררות המשיחית בקרב חוגים יהודיים ( ופרוטסטאנטיים ) בעקבות הכרוז לכאורה מאפריל אותה שנה , שבו הובטחה "שיבתם הקרובה של היהודים" לארץ ישראל והתקווה ל"שחרור הארץ מידי התוגר" בידי צבא אירופי נוצרי , אינו נקודת הסיום של התקופה מבחינת דברי ימי היישוב היהודי בארץ . נקודת מפנה כזאת בתולדות ארץ ישראל בסוף המאה השמונה עשרה , המקשרת את תולדות היישוב היהודי עם המאה התשע עשרה , היתה עליית החסידים ממזרח אירופה בשנת 1777 ( תקל"ז . ( הגירת היהודים מחצי האי האי 5 רי ( ספרד ופורטוגאל ) אל שטחי האימפריה העות'מאנית היתה אחד משני התהליכים ההיסטוריים רחבי הממדים שעיצבו את דמותו של העם היהודי ...
אל הספר