ב 13 בדצמבר 1948 החליטה מועצת הביטחון שוועדת הפיוס תורכב מנציגי ארצות הברית , צרפת ותורכיה . ארצות הברית , שהייתה מעורבת מאחורי הקלעים בקביעת הרכב הוועדה , החליטה למלא תפקיד מרכזי בתהליך השלום . חוקרים אחדים הצביעו על כך כעל עוד ׳נקודת מפנה היסטורית׳ שבה החליפו האמריקנים את הבריטים במזרח התיכון . הבריטים סירבו להפצרותיהם של האמריקנים לצרף נציג מטעמם לוועדה , וטראוטבק הודה בעגמומיות כי רק ארצות הברית ׳תוכל לחלץ את העגלה מהבוץ׳ . כל זה לא מנע מהבריטים להתעמת עם האמריקנים על מה שהיה למוקד המאמצים הבריטיים בשאלת ארץ ישראל – קריעת הנגב ממדינת ישראל וסיפוחו לעבר הירדן . בראשית ינואר , כשעל הפרק עמדה פתיחתן של שיחות שביתת הנשק בין ישראל למצרים , ביקשו הבריטים להבטיח שישראל תמלא את החלטות מועצת הביטחון ותיסוג בנגב לקווים שקדמו למבצע ׳יואב׳ כתנאי לביצועו של המשא ומתן . ׳לא נלחץ על מצרים להכנס למשא ומתן ללא נסיגת ישראל׳ , ביקשו הבריטים להבהיר לאמריקנים . אולם מצרים הסכימה להיכנס לשיחות בלי שישראל תתחייב לסגת , וארצות הברית מילאה את פיה מים הן בנוגע לדרישת הנסיגה והן בנוגע להפלת המטוסים הבריטיים...
אל הספר