" ההיריון הראשון שלי " , סיפרה לי אמי , " הסתיים לא בטוב . הפלתי את העובר , ורק כארבע שנים לאחר נישואינו נולד בננו הבכור אברהם . היריון ולידה היו חוויות משמחות ועם זאת קשות , כרוכות בסבל רב ולא - אחת במוות של העובר או של האם . ילדתי בהראת שמונה ילדים וארבעה מהם מתו בטרם מלאו להם שנתיים . קראנו להם פרייה [ פרידה ] , ישר , בן - ציון ושרה . גדול היה הכאב . עד היום אני נזכרת לא פעם בפרחי ילדים אלה . תהיו לי בריאים ילדי החיים , אך לכל ילד יש החן שלו , כמו שלכל פרח יש הניחוח שלו . בכל משפחתנו הרחבה לא היתה אחת שכל ילדיה נשארו בחיים . " כל הלידות , גם במשפחות אמידות , היו בבית , בתנאים פיזיים ירודים וללא ציוד רפואי מודרני . בהריונות קשים קיווינו שהאמצעים שנקטנו נגד מזיקים ושדים יועילו , התפללנו לאלוהים וסמכנו על נס . במהלך חודשי ההיריון הראשונים תפרה אמי בגדים לתינוק וגם לתינוקת , כפי שהיה נהוג בהיריון ראשון . כאשר קרב מועד הלידה הצמידו לזרועי ספר תהלים קטן לא כדי לקרוא בו , שהרי אינני יודעת לקרוא , אלא כהגנה עלי ועל העובר . אחר - כך בנו ליולדת מושב בצורת ריבוע , שבשלוש מצלעותיו היו שלוש לבני...
אל הספר