דמויות מחליקות באפלה מעל הדרגשים ומתיישבות על הקרקע . חלק מן האנשים סובלים מפצעים שותתי דם , עדות למכות שספגו מנוגשיהם . אחרים גוררים את עצמם , חבולים מעבודת הפרך ביום שחלף . כולם מזי רעב , עורם כמעט שקוף , עצמותיהם בולטות מבעד לשכבת בשר דקיקה . הם מדברים בלחש , לבל ישמעו אותם שכניהם לצריף , ומתכננים כיצד למרוד , כיצד לברוח , כיצד לנקום . כאשר כל מעייניהם של האסירים נתונים להישרדות של עוד שעה , עוד יום , אולי עוד שבוע ; כאשר המחשבות היחידות הן על קצת לחם , על כף מרק , על קצת מנוחה ; כאשר המשפחה היא חיזיון שנעלם והבית הוא חלום בלתי מושג - כיצד אפשר כלל לחשוב על מרידה ? אך כמו כל דבר באותה פלנטה אחרת , כך גם יכולת ההתנגדות והרצון של האסירים היהודים לשרוד היו בלתי נתפסים . אי - אפשר לנתק את מרד הזונדרקומנדו מקורותיה של המחתרת באושוויץ , הן מבחינת התפתחות האירועים והן בשל הקשר ההדוק שהיה ונפרם בין אותם אומללים העמלים בתאי הגזים לבין חברי המחתרת ביתר חלקי המחנה . לכן , בעמודים הבאים נעסוק בהקמתה , בהתארגנותה ובפעילותה של המחתרת הבינלאומית ובקשריה עם היהודים במחנה . אך תחילה ניתן דעתנו לשאלה...
אל הספר