כל האימה וֹ ת שהשתתפו במחקר הבחינו בין המושא ( הילדות או הילדים ) למעשה ( המע ֲבר לאימה וּ ת ) . הבחנה זו , שהודגשה שוב ושוב , סייעה בידן להבהיר על מה הן מתחרטות ועל מה לא , ומרביתן ציינו חזור ושנ ֹה שהן אוהבות את ילדיהן , * תמה זו אינה משותפת לכלל המשתתפות במחקר . היו מי מבין המשתתפות שהעלו במהלך הריאיון את אהבתן לאחד מילדיהן ואת אי - אהבתן לילד אחר ורתיעתן ממנו , כפי שאמרה למשל מלי ( אמא לשלושה עד גיל עשר ) : " פתאום גיליתי שהאהבה שלי לא שווה לילדים , וזה משהו שמאוד שבר אותי . החברה לא קיבלה את זה שיש לי אהבה טיפה יותר ... אמא שלי אומרת לי , ' את רואה , כל האצבעות לא שוות אבל אנחנו עובדים עם כל האצבעות '" . כאשר שאלתי אותה מה הם החסרונות באימה וּ ת עבורה , הדברים הבאים היו חלק מתשובת הּ : " החסרונות ? אני חושבת שעצם זה שנולדה לי ילדה אחרת [ הכוונה לילדה שמאובחנת כנמצאת על ספקטרום האוטיזם ] , זה היה חיסרון מאוד גדול . חשבתי שכל הילדים הם אותו הדבר וזה לא היה ככה . זה היה חיסרון מאוד גדול מבחינתי . החיסרון שפתאום גיליתי שאין לי אהבה לכולם . אומרים שיש אהבה לכולם ? אין לי אהבה לכולם . [...
אל הספר