אחת ההנחות שרווחות בחברות מערביות רבות היא שרגשות הם דחפים בלתי - רציונליים שסוחפים את הגוף בסערה , בטבעיות , וכי הם " רכושו הפרטי" של אדם . אולם רגשות אינם ישות ביולוגית - פסיכולוגית פנימית בלבד . הם נתונים תחת טביעת אצבעה של חברה נתונה וברגע נתון בהיסטוריה . הכוונה היא לכך שמרגעים מוקדמים ביותר בחיינו מתחילה מסכת שלמה של שיעורים בלתי - פורמליים , שבמהלכם מלמדים אותנו מה הן המשמעויות החברתיות של כל רגש ורגש , כיצד עלינו להרגיש , איך עלינו להביע את רגשותינו ובאיזו עוצמה , למי מותר לדבר על רגשותיו ולמי לא , על אילו רגשות מותר לדבר ועל אילו לא , מה הוא אוצר המילים הרגשי ה " נכון " ומה הוא העיתוי ה " ראוי" להבעתם . אחת הדוגמאות הבנאליות ביותר לניסיונות חברתיים לעצב רגשות ולפקח עליהם היא הקביעה הנחרצת " בנים אינם בוכים " . העובדה ש "ההיסטוריה מלאה באבירים מדוכדכים , נזירים מתייפחים ומאהבים מייבבים " , וכי ראיות היסטוריות וספרותיות מוכיחות שלא רק שגברים בכו בעבר בפומבי , אלא גם שאף אחד לא תפש זאת כתגובה נשית או מביישת , מלמדת עד כמה גברים בפרט וכולנו ככלל נתונים תחת רגולציה חברתית נוקשה של ...
אל הספר