... "] ] מה שמאפיין את פעולת הסימן , כתוב כמדובר , הוא ניתנותו לחזרה . החוק המבני של הסימן אדיש למוענו ולנמעניו האקטואליים . הסימן נפתח אפוא עקרונית להבא , לצד שלישי שבידו לזהותו ולפענחו , דהיינו להתיקו ללא סייג מהקשרו המסוים [ ... ] כתיבה או ' טקסטואליות ' היא מניה וביה קונטקסטואלית ואינה מקובעת בנוף היסטורי ‑ חברתי . מאחר שהקוד שלה קריא ממילא , לא זו בלבד שניתן להעבירה להקשר הפוליטי ‑ היסטורי של הקורא , אלא שעצם מעשה הקונטקסטואליזציה , כל כמה שהוא כרוך בנטילת אחריות אד הוק , אינו יחיד וחד ‑ פעמי . ניתן לשרשר אותו טקסט לסדרות שונות בתכלית , ואין לייחס למי מהן יתרון סמכותי ומסקני . הטקסטואליות יוצרת אפוא אנאכרוניזם מובהק . לעולם אין היא בעתה " . לפתוח רשימה בציטט כזה , מתוך המבוא של מיכל בן ‑ נפתלי ל "דרידה קורא שקספיר " , פירושו מן הסתם להרתיע את הקורא . לפחות לעורר בו חרדה . אבל הציטוט הזה דווקא מסביר מדוע יש בכוחה של הדקונסטרוקציה להלך קסמים על קורא אחד לפחות , עלי . כי מעבר להפשטות , לז ' רגון , לסתימות האליטיסטית כל כך - וקטע זה של בן ‑ נפתלי הוא מן הפחות סתומים בספר - יש בדקונסטר...
אל הספר