בין המילים " הוא שוחה את השחייה היפה שבחייו " ובין " תנועות קטועות של מי שנראה כטובע " מפרידות ארבעים ושמונה שנים . על השחייה היפה כתב ישראל פנקס בקובץ הקטן " ארבעה עשר שירים " משנת ; 1961 על הטביעה הוא כותב בשנת 2009 וכולל אותו בקובץ הקטן אף הוא " האם את עדיין רואה אותי " . אבל המרחק בין השניים אינו רק עניין של מצב רוח , משהו כגון אנרגיה גנדרנית של איש צעיר לעומת תשישות מדוכדכת של קשיש . אלא מדובר במרחק בין שתי קונספציות של מה ששירה צריכה להיות , בהתפתחות מרחיקת לכת בגישה לשיר , אולי חלק מהתפתחות הניכרת גם מעבר לשירתו של פנקס עצמו . המרחק בין שתי הקונספציות גלוי לעין כשאתה משווה שורות מוקדמות , כגון " גם בלילה לא שוכב / הלב . לא . הוא מלבלב " לשורות מאוחרות , כגון " היה עלי להשקות את העציץ / ושכחתי " . ההבדל , כמובן , הוא לא רק בין לב מלבלב לעציץ נובל , אלא בעיקר בין ניצול מרבי של סממנים מוסיקליים - הלמ " ד החוזרת לא פחות משבע פעמים בטווח של שמונה מילים , החריזה הפנימית וחיצונית גם יחד ( שוכב ‑ לב ‑ מלבלב ) , - ובין אמירה נקייה מכל סממן מוסיקלי , אמירה שהתחבולות הצורניות הצטמצמו בה לא...
אל הספר