אבל אם דרך הדיבור כאן , בעצם ההיגד האלגורי והמוכלל , עדיין מזכירה את " בתוך הבית " , הרי בשירים אחרים ב " הרצאה על הזמן " יש איזו עובדתיות חדשה , בוטה , מנוערת מכל תבנית משמעותית : בני כהן ואני אהבנו גלידה . הוא חלם על אופני " ביאנקי " עם מהלכים ואני כמדמני על " ראלי " . לשם כך עשינו שליחיות , בימי ששי הובלנו פרחים ובחדשי הקיץ מכרנו זכיות לכסאות ‑ הנוח בחוף . ( עמ ' 293 ) וכן הלאה . ומנייה זו של הטריוויאלי באה עכשיו לא כל כך בשם חמקנותה של האמת , אלא בשם אופייה הפרגמנטרי של ההוויה , שהרי - היום התבאר בקרעים , לא היה זמן להמשכיות . ( עמ ' 320 ) ושוב : כאן כבר הכל התפורר , ברב ענין העלילה מתמוטטת , ( עמ ' 310 ) עולם שכולו קרעים , שאין בו זמן להמשכיות , מותיר מקום לטריוויאלי בלבד , ובוודאי שאינו מאפשר הצהרות גדולות וקביעות נחרצות . ומה הדרך מכאן ? לאן יפנה מכאן משורר ש " הסתיגות היתה הטבע / השני שלו " , אם ליישם עליו מילים שהוא מפנה ל " משורר צעיר " ( עמ ' (? 371 שיר זה , " מכתב למשורר צעיר " , חותם את " הרצאה על הזמן " ( 1991 ) ובעצם , לפי שעה , את יצירתו של פנקס כולה , על אף השיר האחד ,...
אל הספר