ברשימת הקונצרטים בעיתון אני מוצא פעמיים לאה גולדברג במלאות מאה שנה להולדתה : ( 1 ) " עם הפילהרמונית יופיעו הזמרים יהודית רביץ , גידי גוב" וכן הלאה ; ( 2 ) " באולם ענב , הלחנות חדשות לשיריה תשיר זמרת הסופרן " וגו ' . וזה , נדמה לי , אפס קצהו . לאה גולדברג מזומרת בימים אלה מכל מיטב בימות הבידור אצלנו . עצם הפריחה שלא תיאמן שזוכה לה לאה גולדברג בזמן האחרון היא תופעה מעניינת , הראויה למחקר רציני בתחום תורת ההתקבלות . לא כאן המקום לדון בשאלה רבת הפנים הזאת , אך אפשר לנחש , בין היתר , שהניגונים המלטפים של מילות שיריה , כמו של שירי רחל , תורמים רבות לעניין . עם זאת מתברר שהמוסיקה המילולית שלה לא באמת מלטפת מספיק . עובדה שמלחין אחרי מלחין , שורה ארוכה ‑ ארוכה , מוסיפים לה את המוסיקה שלהם . בהקשר זה יש לי שני זיכרונות . כשהייתי בתיכון היו לי שירי " על הפריחה" חוויה גדולה . שורות כגון " צפור אחת קראה קריאה נואשת / במרחקים כבדי הדומיה " התנגנו אצלי בלי הרף וכמעט שברו את לבי . ואז , באמצע ההתנגנות הזאת , פתח מישהו את הרדיו , ומה שהתנגן שם , שופן או שומאן , התנגש עם הניגון הגולדברגי כמו שני סולמות ...
אל הספר