לכל דבר טוב יש סוף , וכן גם לקורס אוניברסיטאי ; אי ‑ אפשר שלא יסתיים בנקודה מסוימת . וכשמדובר בקורס היסטורי , הכרח שייגמר בנקודה כלשהי בזמן . וכך איתרע מזלי וקורס נפלא בתולדות הפילוסופיה ששמעתי לפני שנים רבות , הקורס של הוגו ברגמן , הגיע רק עד קאנט והמאה השמונה ‑ עשרה - וכל מה שאחרי קאנט נשאר לי כספר החתום . פשוט משום שלא היה לי ברגמן שימשיך וילווה אותי . והנה שנים אחר כך , בלי שהרחקתי לכת מעבר לקאנט , הגעתי יום אחד למאה העשרים ולהיידגר . האם נתקפתי פתאום בולמוס פילוסופי ? לא בדיוק , אלא שתחום עיסוקי , השירה , הוא שהפיל עלי פתאום את היידגר . משוררים שאהבתי סחבו אותי בכיוון הזה . התברר , למשל , שיש קשר בין פגר הפרה המרקיב , שבודלר חוגג אותו בשירו המפורסם " הפגר " והופך אותו לפרח פורח , ובין תפיסת ההוויה כמה שכולל גם את האין והמוות בפילוסופיה של היידגר . או שיש קשר בין המוות ה " אישי " אצל רילקה ומושג ה " אותנטי " של היידגר , התופס את המוות כאפשרות המובהקת ביותר של האדם להיות הוא עצמו . בקיצור , המשוררים סחבו אותי בכוח לעבר הפילוסופיה . לפני שנים רבות וגם לא כל כך רבות לא היה כל צורך שהמ...
אל הספר