אחרי עשרות שנים של מגעים חשאיים ושיתוף פעולה עלום , אחרי שנחתם הסכם שלום עם מצרים ובהמשך גם הסכמי אוסלו עם הפלסטינים , היתה כריתת שלום עם ממלכת ירדן המהלך המתבקש הבא . הוא לא היה מסובך כקודמיו , אבל למה לא לתקוע מקלות בגלגלים אם אפשר ? ממשלת ישראל , ובראשה רבין ופרס , התמקדה בסוף 1993 ובתחילת 1994 במימוש הסכמי אוסלו ויישום הממשל העצמי הפלסטיני . נעשו גם ניסיונות להתקדם בערוץ הסורי . המלך חוסיין חשש - ובצדק - שירדן תישאר מאחור . אש " ף לא התייחס בהסכמים עם ישראל למעמדה של ירדן בירושלים . מבחינה כלכלית איים ההסכם על הגישה הירדנית לשוקי הגדה המערבית ועל מעמד הדינר , ומבחינה ביטחונית היא נותרה , כמו תמיד , פגיעה מכיוון סוריה , מכיוון עיראק ומהכיוון הפלסטיני . נשיא מצרים , חוסני מובארק , עודד את חוסיין להגיע להסכם עם ישראל . אפילו נשיא סוריה , חאפז אסד , עודד את המלך לנהל משא ומתן עם " האויב הציוני " - אך לא לחתום חוזה . חוסיין החליט להמר על הסכם שלום עם ישראל , אחרי שנים שבהן נפגש בחשאי כמעט עם כל המנהיגים הישראלים . ירדן היא המדינה הערבית היחידה שיש לה אינטרס בקיומה של ישראל . במקביל , קי...
אל הספר