מיד אחרי השתלטותה של גרמניה על הונגריה במרס 1944 העבירו הו רַ י את אחי מיכאל , שהיה אז בן חמש שנים ומחצה , ואותי , בן שלוש שנים ומחצה , לחזקתה של וילמה , הונגרייה נוצרייה שעבדה בביתנו וחיה עם בן זוגה גאבור . הורי שיכנו אותם בבית מגורים חדש בפאתי העיר , והועברנו אליהם לחיות כילדיהם הנוצרים בשמות הונגריים בדויים שאינם זכורים לי . שם עברה על אחי ועלי תקופת הכיבוש הגרמני בהונגריה בשעה שהורי היו טרודים בסיוע לנרדפים ובניסיונות להציל יהודים בהונגריה . חודשים אחדים גרנו בביתם , ובשעת ההפצצות ירדנו למחסן הפחם , שהיה מעין מרתף שרק חלקו העליון בצבץ מעל הקרקע . המקום נחשב בטוח יחסית מכיוון שהבית היה חדש והדיירים האחרים לא הכירו אותנו ואת וילמה וגאבור ; נוכחותנו שם כילדיהם לא היתה אמורה למשוך תשומת לב מיוחדת . אולם למרות כל אמצעי הזהירות התברר לנו - ולמעשה לאמי ולהורי הזמניים - שדיירי הבניין אכן הבחינו שאין אנחנו ילדיהם של זוג ההונגרים אלא ילדים יהודים המבקשים מקלט . אמי היתה מבקרת אותנו מדי פעם בפעם , ובאחת ההזדמנויות פנתה אליה אחת הנשים במקום ואמרה לה : " את בוודאי אמם של הילדים . מוטב שתשימי לב...
אל הספר