ד. סמכות, אמת, ומשמעותה של הוראת טעות

עד כה תיארנו את השקפותיהם השונות של הרמב " ם והרמב " ן על מצוות " לא תסור " : לדעת הרמב " ם , עניינה של מצווה זו הוא כינון סמכותם של חכמים . ולדעת הרמב " ן , עניינה הוא עדות על אמתת דבריהם . 290 אחת הסוגיות שתוכל לחדד את ההבדל ביניהם היא הבנתה של אפשרות הטעות בהוראתם של חכמים . על בסיס התפיסה הסמכותית , קל להסביר את האפשרות של טעות בהוראתם של חכמים . החובה לציית לדבריהם על אף הטעות , תתבאר כבחירת הרע במיעוטו , ולא כקביעה שהטעות היא אשליה שלנו . זו דעתו של הר " ן בדרשותיו : " לפיכך צותה התורה שהכרעת המרובים תכריע והיחיד מצווה לעשות כהסכמתם , אע " פ שהוא יודע שהם בלתי מסכימים אל האמת , שכך צוהו הש " י באמרו לא תסור " ( הדרוש השביעי , עמ ' קיד ); " שכן נצטוינו ללכת אחר הסכמת חכמי הדורות שיסכימו לאמת או להפכו " ( הדרוש החמישי , נוסח ב עמ ' פה ) . 289 שמונה קבצים , ירושלים תשנ " ט , קובץ ב , נד - נה ( = ערפלי טוהר , מהדורת יצחק שילת , ירושלים התשמ " ג , עמ ' כב ) . לעיון נוסף בפסקה זו ראה דוד הנשקה ( לעיל הערה , ( 281 עמ ' 37 ואילך , ובפרט עמ ' 46 הערה ; 30 יובל שרלו , ' טעמי הקרבנות של הרמ...  אל הספר