את הבעיה באוויר ניתן לתמצת בקביעה הבאה : בראייה כלכלית " נטו " , זמן האוויר של מטוס קרב מודרני הוא הוצאה בלתי - מתקבלת על הדעת - יחסית לעלות האלטרנטיבית . על מנת להעביר חימוש מדויק מנקודה א ' לנקודה ב ' , אין צורך לתלות אותו תחת כנפיו של מטוס קרב העולה 100 - 80 מיליון דולר ומוטס בידי אדם . בכסף זה ניתן לייצר עשרות פלטפורמות אוויריות קטנות , שהן בעצם אותו החימוש בדיוק , העושה את דרכו למטרה עצמאית ובזול , במקום " לקנות כרטיס " במטוס יקר המוטס על - ידי אדם . בדרך זו ניתן , תיאורטית , לייצר תפוקה של טייסת שלמה במחיר מטוס אחד . ארבע פצצות מונחות , GPS לדוגמה , שמחיר כל אחת , נניח , כ 30 - אלף דולר , יכולות להיות מובלות ליעדן באמצעות מטוס ( נהוג אדם ) אחד , או לעשות את דרכן עצמאית בקונפיגורציה של טיל או מטוס ללא טייס ( מל " ט ) . באפשרות הראשונה אנו מעלים לאוויר , כאמור , כ 80 - מיליון דולר . בשנייה , ברוב המקרים - פחות משני מיליון דולר . בפועל , כאשר מחשבים את עלות כלל המטוסים במשימה נתונה , קרי , המבנה התוקף , המבנה המגן ומטוסי התדלוק ( במשימות ארוכות טווח ) , היחס מגיע לפער דמיוני ממש . ב...
אל הספר