שנינו בתמורה פ״ב מ״א : יש בקרבנות הצבור מה שאין בקרבנות היחיד , שקרבנות הצבור דוחין את השבת ואת הטומאה , וקרבנות היחיד אינן דוחים לא את השבת ולא את הטומאה . אמר רבי מאיר : והלא חביתי כהן גדול ופר יום הכפורים קרבן יחיד ודוחין את השבת ואת הטומאה ? אלא שזמנן קבוע על דעת התנא קמא ״שקרבנות הצבור דוחין את השבת ואת הטומאה וקרבנות היחיד אינן דוחים לא את השבת ולא את הטומאה״ מקשה ר׳ מאיר מדינם של שני קרבנות , חביתי כוהן גדול ופר יום הכיפורים . אולם בברייתא מקבילה למשנתנו מקשים על התנא קמא מקרבנות נוספים . וכך אנו שונים בתוספתא תמורה פ״א הי״ז ( ובבבלי יומא נ ע״א ) : קרבנות צבור דוחה את השבת ואת הטומאה , קרבנות יחיד אינם דוחים לא השבת ולא הטומאה , דברי ר׳ יהודה . 1 בערכי תנאים ואמוראים , ערך יהודה בן ספרא , מהדורת בלוי , ניו יורק תשנ״ד , עמ׳ קכט , נוסף : ״לו״ . 2 בערכי תנאים ואמוראים שם , נוסף : ״ופסח״ , וראה להלן הע׳ . 9 3 הרמב״ם בפירושו למשנה א : ״וכך כל דבר שקבוע לו זמן ... דוחה את השבת ואת הטומאה , כגון אם היו רוב הכהנים טמאים הרי אלו מקריבין את הקרבנות בטומאה ... והטעם שאמר ר׳ מאיר טעם נכון כ...
אל הספר