הרמב " ם ב " מורה נבוכים " ער לקושי המוסרי ולחריגה שיש בו מדרך הטבע , ומשתמש בו כדי לתאר את הניסיון כניסיון קצה , שלדורות יש ליטול ממנו את העיקרון אבל לא את הביצוע : פרשת אברהם בעקדה כוללת שני עניינים גדולים שהם מיסודו התורה . העניין האחד הוא להודיענו את קצה גבול האהבה לאל יתעלה והיראה מפניו , עד איזה גבול הן מגיעות . לכן נצטווה בפרשה זאת , אשר לא ישתוו אליה מסירת ממון ולא מסירת הנפש , אלא זה מעל ומעבר לכל מה שאפשר שיארע במציאות , דבר שאין לדמות שטבע האדם יענה לו . והוא שאיש עקר המשתוקק ביותר לילד , אדם בעל עושר רב , נשוא פנים , המבקש שמצאצאיו תתהווה אומה , ובא לו הילד לאחר ייאוש — מה רבה תהיה דבקותו בו ואהבתו אליו , אבל מיראתו אותו יתעלה ואהבתו לציית לציוויו הוא מקל בערך הילד האהוב הזה , משליך את כל אשר קיווה לו , וממהר לשחוט אותו כעבור כמה ימים . העניין השני הוא להודיענו שהנביאים מקבלים באמת את מה שבא אליהם בהתגלות . [ -- - ] אילו הנביאים היו מסופקים בחלום הנבואי , או שהיה להם ספק במה שהם רואים במראה הנבואה , לא היו פונים לעשות מה שהטבעים סולדים ממנו , ונפשו של אברהם לא היתה נהנית לע...
אל הספר