תיווצר אסתטיקה שמאופיינת בכפילות , בו זמניות , דיאלקטיות ומודעות עצמית אמנותית למתח בין המקור לבין הפרשנות , ובין העבר לבין ההווה . ואולם עצם ההתייחסות אל מופע תאטרון תנ " כי כטעון משמעות אפריורית אינה מסבירה אופני פרשנות אשר אינם מממשים את הציפייה לייצוג של סיפורי התנ " ך בדרכים קונבנציונליות ולעתים אף תוך כדי החלת שינויים ויצירת מתח מכוון בין המקור לבין הטקסט האמנותי . במאמרו המכונן “ Towards a Poor " ) Theatre " לקראת תאטרון עני " ) דן גרוטובסקי בהבדלים בין האופנים שבהם פועל תאטרון בתרבות המודרנית והמערבית שאיבדה להבנתו את המכנה המשותף הקולקטיבי לבין אופני הפעולה של התאטרון בחברות דתיות קדם – מודרניות . לפי גרוטובסקי , התאטרון , כל עוד היה חלק מהדת , כבר היה " תאטרון " , כיוון שתפקד כמסגרת תרבותית שהכילה את המיתוס הקולקטיבי והתייחסה אליו ובכך אישרה עבור הצופים את מקומם אל מול האמת של המיתוס . לעומת זאת בתקופה המודרנית התחוללו תהליכי פירוד ופירוק , וקשה יותר לדידו למצוא בה מכנה משותף מוחלט שאל מולו נבחן מקומו של האדם בחברה ובעולם . מאחר שהוא מעוניין באפקט החזק ובעל המשמעות שעל פי אמו...
אל הספר