לעומת ספרי התורה שבהם הבורא משמש דמות מרכזית , פועלת ונוכחת , גיבור שמפעיל את העלילה כולה , בעולמם של חז " ל הוא נוכח - נפקד . שותף סמוי . דמות האל מצטמצמת ומשאירה מרחב גדול לבני האדם . ובכל זאת , דמות האל מבקרת בעולם האנושי בכמה מופעים תלמודיים , מפתיעים כל אחד בדרכו . למי שרגיל בדמות האל במקרא יחוש כי בעיצוב דמותו התחולל שינוי מהפכני . אלוהים המקראי הוא כוח טבע : כוח בורא , כוח מחולל , בדומה לאלים במיתוסים מקבילים באותה התקופה . אלוהים התלמודי , לעומתו הוא דמות שניכרת בה אישיות , דמות " פסיכולוגית" שיש לה רגשות , נחת וסיפוק , התלבטויות וחרטות , ואף עצב ועייפות . אמנם גם אלוהי המקר א מקנא , זועם וחומל , אלא שהזעם של האלוהים המקראי מרעיד הרים ופותח את ארובות השמים למבול , ובחמלתו הוא בורא קשת בענן . האלוהים התלמודי גם כשהוא בוכה , מבקש , ולפעמים אפילו מתבדח , הוא אינו מטלטל את כל הטבע איתו . אופי הקשר של בני האדם איתו שונה . אלוהים בתלמוד מנהל דיאלוג עם האדם . מבקש את קרבתו . מעביר אליו יותר ויותר סמכויות שבעבר היו שלו . נדמה כי חז "ל הפכו את דמותו של אלוהים מדמות אבא צעיר לדמות אבא זק...
אל הספר