דומה כי האדם ניחן בנטייה עצלה להעדיף תמיד את התכתיב על התבונה , ולבסס כל חובה על יסוד שרירותי . זכויותיהם של מלכים נגזרות בקו ישיר ממלך המלכים ; ואלו של הורים מן ההורה הראשון שלנו . ומדוע חוזרים אנו לאחור לחפש עקרונות , שצריכים להיות מונחים תמיד על אותו הבסיס , ולהיות כבדי משקל בימינו באותה מידה שהיו לפני אלף שנים – ואף לא פסיק יותר מזה ? אם ההורים ממלאים את חובתם , יש להם חזקה איתנה וזכות קדושה להכרת טובה מצד ילדיהם ; אך מעטים ההורים המוכנים לזכות בחיבה רוחשת כבוד מצד צאצאיהם בתנאים כאלה . כיוון שאינם ראויים להיענות תבונית , הם דורשים ציות מוחלט ; וכדי להוסיף תוקף לדרישות אלו שמציגות החולשה והבערות , מפיצים מעין קדושה מסתורית סביב עיקרון שרירותי ביותר – וכי באיזה שם אחר נקרא לחובה המוחלטת לציית לבריות מושחתות או חלשות , רק משום שנענו לציווי תקיף של הטבע ? כמה מילים תספקנה להגדרה פשוטה של החובה ההדדית הקיימת מדרך הטבע בין הורה לילד : הורה המטפל כראוי בתינוק חסר ישע זכאי לדרוש אותו טיפול כאשר קופצת עליו חולשת הזקנה . אך שעבודו של יצור תבוני למה שאינו אלא רצונו של אחר , לאחר שהגיע לגיל ש...
אל הספר