כג כה כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל - כליך לא תתן : כו כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילת בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך : נראה שגבולות השדות והכרמים הותוו באופן שפעמים רבות נאלצו אנשים לעבור בנחלות של אחרים . מעבר כזה לא נחשב לפגיעה ברכוש ( עד היום החוק האנגלי מכיר בזכות מעבר בשבילים ציבוריים העוברים בשטחים פרטיים ) . על פי שמ ' כב , ד ה רק גרימת נזק של ממש נחשבה כפגיעה ברכושו של האחר . בשעה שאדם עובר בקרבת גידולי כרמו או שדהו של אחר , והוא רעב , מותר לו לקטוף די ענבים או שיבולים להשבעת רעבונו , בתנאי שלא יקח כמות העולה על מה שהוא יכול לאכול במקום . על פי כתביהם של נוסעים במזרח הקרוב במאה " , זכות זו היתה מוכרת כחובה של צדקה . כלל דומה בחיבורו של אפלטון ' החוקים' מתיר לה ֵ ל ֶ ך זר , כמעשה של הכנסת אורחים , לקטוף בדרכו ענבים ותאנים מהסוג הנאכל בטריותו כדי אכילת עצמו ומלווה אחד , אך לא מהסוגים שנוהגים לייבשם ולאחסנם או לייצר מהם ן . כן מותר להם לקטוף פירות שערכם פחות , כגון תפוחים ורימונים ( אפלטון , החוקים ח , 845 [ " ג ליבס , כתבי אפלטון ד , ירושלים ותל אביב תשכ " ה , עמ ' . ( [...
אל הספר