בהקשר למגילת האו " ם , הדיון בהגנה עצמית נוגע כזכור בעיקר לשימוש בכוח מזוין בהגנה עצמית . בעידן המגילה , השימוש בכוח מזוין בהגנה עצמית חייב לעלות בקנה אחד עם הציווי הבסיסי של סעיף 4 ) 2 ) למגילה , שהוא התגלמותו הנוכחית של הסכם בריאן קלוג משנת 1928 ( לעיל ה " ש . ( 14 כמו שראינו , הוראה זו , שבית הדין הבינלאומי כינה אותה ' מאבני הפינה של מגילת האו " ם ' , דורשת מכל המדינות חברות האו " ם להימנע , במסגרת יחסיהן הבינלאומיים , מאיום או משימוש בכוח נגד שלמותה הטריטוריאלית או עצמאותה המדינית של כל מדינה , ולהימנע מכל דרך אחרת שאינה מתיישבת עם מטרות האו " ם . ניסוח זה של עקרון האי שימוש בכוח מתקיים בצמוד לזכות להגנה עצמית , זכות שמתקיימת באופן בלתי תלוי במגילה , ואשר למטרות המגילה היא באה לידי ביטוי בסעיף . 51 מכל מקום , השימוש בכוח מזוין אינו הדרך היחידה שבה יכולה מדינה להפעיל את זכותה להגן על עצמה בתגובה למצב לא חוקי בלתי צפוי , הטומן בחובו סכנה לבני אדם או רכוש ולעתים קרובות , ולמעשה בדרך כלל , מחייב נקיטה מידית של סעד או צעדי מנע הכרוכים בשימוש בכוח מזוין . במשפט הבינלאומי סעדים אלה , שמשת...
אל הספר