המשפט הישראלי הולך בתלם שקבעו בתי המשפט בתקופת המנדט בכל הקשור לקליטת המשפט הבינלאומי . אלה שאבו מן המשפט האנגלי באמצעות סעיף 46 לדבר המלך במועצתו משנת . 1922 חוץ ממנו לא היתה קיימת בימי השלטון הבריטי כל הוראה בחוק הכתוב . מצב עניינים זה נמשך בישראל , וסעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט התש " ח – 1948 מדריך את בתי המשפט . החוק האנגלי , ובעקבותיו החוק הישראלי , מבחין בין המשפט הבינלאומי הכללי המנהגי ( בדרך כלל ) ובין המשפט הנובע מאמנה בינלאומית – משפט הסכמי – במה שנוגע לקליטתו ומקומו במשפט הפנימי . נוהגים לגרוס את הכלל האנגלי לפי ניסוחו המפורסם של בלקסטון , שקבע : משפט העמים ( כל פעם שמתעוררת שאלה שמן הראוי שתהיה בסמכותו ) מאומץ כאן במלואו על ידי המשפט המקובל במדינה . יתר על כן : אותם חוקי פרלמנט שחוקקו מפעם לפעם כדי לתת תוקף לחוק עולמי זה או להקל את מימוש קביעותיו , אין לראות בהם משום הכנסת כללים חדשים , אלא סתם הצהרות של יסודות הממלכה הבסיסיים אשר בלעדיהם תחדל להיות חלק מהעולם בן התרבות . דברים אלה הם הקו המנחה של המשפט המקובל ( common law ) בכל הנוגע להכנסת הכללים של המשפט הבינלאומי ה...
אל הספר